<h1>פירוש ר"ש משאנ"ץ על מדות</h1>
<h2>דף פג מא</h2>
כיצד הוא עושה, עלה בכבש ופנה לסובב בא לו לקרן דרומית מזרחית היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל ומוצה את דמה על קיר המזבח, ואם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשרה. רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרין כל עצמה אינה נעשית אלא בראשו של מזבח. [תורת כהנים ויקרא דבורא דנדבה פרשה ז' ה"ח]. ובא לו לקרן דרומית מזרחית מפרש בזבחים פר' קדשי קדשים [ס"ד ע"א] מפני שקרובה לבית הדשן דכתיב [ויקרא א' ט"ז] והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן. ואם עשאה למטה מרגליו אפי' אמה אחת כשרה פי' כי הוא עומד על הסובב שהוא גבוה מן הקרקע שש אמות והמזבח כלו גבהו נ"ח טפחים מפני שאמה יסוד היתה בת חמשה [טפחים] בגבהה ואמה קרנות כמו כן בת חמשה [טפחים בגבהה] ושאר כל האמות היו בת ששה [טפחים] נמצא כל גבהו נ"ח טפחים ומחציו ומעלה כ"ט ומן הסובב ולמעלה כ"ג נמצא ממקום רגליו ועד חציו ו' טפחים הילכך אם מיצה עולת העוף בסוף האמה שלמטה [מ]רגליו כשרה ובלבד שלא יצא ממנה כחוט השערה. והכי אית' במנחות פרק שתי הלחם [צ"ז ע"ב]. ר' נחמיה אומר כל עצמה אינה נעשית אלא בראשו של מזבח פי' כדאמרי' לעיל [ה"ז] מקום שמקטיר מוצה, ות"ק סבר הסובב ראוי למערכה על ידי הדחק ור' נחמיה סבר אין עושין מערכה על גבי סובב, והכי אית' בזבחי' פר' קדשי קדשים [ס"ה ע"א]. [פירוש הראב"ד מכת"י]. עלה לו לכבש ופנה לו לסובב דרך כבש קטן שהיה יוצא מכבש גדול לסובב כדמוכח בפ' קדשי קדשים [ס"ב ע"ב] ובא לו דרך סובב לקרן דרומית מזרחית דאמ' התם [ס"ד ע"א] שמקום עולת העוף היה שם משום שקרובה לבית הדשן שהכהן משליך שם מוראה ונוצה. ואם עשאה למטה מרגליו אפי' אמה אחת כשרה שהיה עומד על הסובב וסובב גבוה מן הקרקע שש אמות, דאמרינן בפר' איזהו מקומן [ע"ש נ"ד ע"א] עלה [אמה] וכנס אמה זהו יסוד עלה חמש [אמות] וכנס אמה זהו סובב וכל מזבח בגובה עם הקרנות עשר אמות, וחוט הסיקרא היה חוגרו באמצע, והשתא הוי [אמה] למטה מן הסובב עד חוט הסיקרא, וכן תנן במס' מדות [פרק ג' מ"א]. כל עצמה אינה נעשית אלא בראשו של מזבח ובגמרא [זבחים ס"ה ע"א] קאמר מאי בינייהו אביי ורבא דאמרי תרווייהו עושין מערכה ע"ג [סובב] (המזבח) איכא בינייהו לת"ק עושין נמצא שהסובב הוא מקום הקטרה, וכי תימ' למטה מרגליו אמה אין ראוי להקטרה בקיר זקוף, וי"ל כל זה נקרא סובב כמו גבי קרן אפי' אמה למטה הכל חשיב קרן ולרבי נחמיה ולר' אליעזר בן יעקב אין עושין. ויש מפרשים בהפך ודוחק.
<h2>דף פג מג</h2>
אין לי אלא נותר, מנין לנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא חוץ לקלעים והלן והיוצא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקיבלוהו פסולים וזרקו את דמם והניתנים למטה שנתנן למעלה והניתנים למעלה שנתנן למטה והניתנים לפנים שנתנם בחוץ והניתנים בחוץ שנתנם בפנים והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן וחטאת העוף הבא על הספק ואשם תלוי, ת"ל [שמות כ"ט ל"ד] לא יאכל כי קודש הם כל שהוא קודש טעון שריפה. יכול אף שמתו ושהפילו ונטמאו בחוץ ישרפו, ת"ל הוא. ר' יהודה אומר יכול חטאת העוף הבאה על הספק ואשם תלוי וחולין שנשחטו בעזרה ישרפו, ת"ל הוא. [תורת כהנים צו פרשה ט' הלכה ד'—ה']. ומנין הלן והיוצא, שהם בשריפה מיד. אי נמי מנין שהם בשריפה דילמא בקבורה, ת"ל במלואים לא יאכל כי קודש הוא כל שהוא פסולו בקודש טעון שריפה. לפירוש הראשון לומר שטעון שריפה בשעת פסולו ומיהו ביום, לפירוש השני כפשוטו שטעון שריפה ולא סגי ליה בקבורה. והפירוש השני הוא עיקר ודבר הלמד מענינו הוא, דקא בעי בסמוך יכול אף שמתו ושהפילו ושנשחטו בחוץ ישרפו ת"ל הוא, והנך ודאי נהי דממעטינן להו משריפה אבל מקבורה לא ממעטינן להו כדאיתא בתמורה פרק בתרא [ל"ג ע"ב]. ר' יהודה אומר יכול חטאת העוף הבאה על הספק ואירע בה פסול ואשם תלוי שאירע בו פסול וחולין שנשחטו בעזרה יכול ישרפו ת"ל הוא. פלוגתא דר' יהודה ורבנן בהנך תרתי קמייתא בתמורה פרק בתרא [ל"ד ע"א] ופלוגתא דר' שמעון בחולין שנשחטו בעזרה דפליג התם על רבנן, דר' שמעון סבר חולין שנשחטו בעזרה בשריפה, ורבנן סברי בקבורה, ורבנן דמתני' ר' יהודה היא. והכי מפרש לה בברייתא [שם]. ולא ידענא טעמא מאי פליג ר' יהודה בהנך, בשלמא מתו והפילו ונשחטו בחוץ משום דאין פסולן בקדש, חולין שנשחטו בעזרה נמי לאו קודש נינהו, אלא פסולי חטאת העוף הבאה על הספק ואשם תלוי מאי טעמיה. ונראה לי טעמא דר' יהודה משום דכולהו פסולי הקדש מנותר דמלואים קא מרבינן להו דהאי לא יאכל כי קודש הוא במלואים כתיב, הילכך כי מרבינן פסולי הקדש דומיא דמלואים בעינן דודאי קדושים נינהו ולמעוטי הנך דעל הספק באו מתחלתן. והא דתנן במדות [פ"ג מ"ג] ורבובא היתה במערבו ששם זורקין פסולי חטאת העוף איכא מאן דאמר ר' יהודה קתני לה ובבאה על הספק קאמר ואיכא מ"ד דרבנן נמי מודו בה ובהנך פסולין דאין פסולן בקודש. ולהאי פירושא קשיא לי מאי שנא חטאת העוף דנקט אפילו עולת העוף נמי, אלא שהפירוש הזה הוא העיקר, ובפסולי היסח הדעת קאמר כדאיתא בפ' כל שעה [פסחים ל"ד ע"א]. ואיפשר שהיה הפסלות הזו מצויה בחטאת העוף יותר משאר קדשים מפני שהיא מועטת, ובעולת העוף לא היתה מצויה כלל מפני שהיתה נמלקת בראשו של מזבח ולא היה יורד משם עד שהוא מקטירה לפי שאין בה נתוח והפשט כשאר עולות. [פירוש הראב"ד מכת"י]. ובפרק כיצד צולין [פסחים פ"ב ע"ב] קאמר כל שפיסולו בקדש דבשריפה הלכתא גמירי לה, וקרא דהכא לכל הנהו דמייתי בשריפה אסמכתא בעלמא. ר' יהודה אומר יכול חטאת העוף וכו'. בפרק כל שעה מיירי בה, ותנן לה בפ' אחרון דתמורה, ואשם תלוי שמשנשחט נודע לו ופלוגתא הוא בפ' אחרון דכריתות [כ"ג ע"ב].
<h2>דף פג מד</h2>
יכול המתנדב עולה יהא מביא עציה ואישיה עמה, תלמוד לומר [ויקרא א' ח'] על העצים אשר על האש אשר על המזבח, מה מזבח משל צבור אף עצים ואש משל צבור דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, רבי אליעזר אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט. דבר אחר על העצים אשר על האש אשר על המזבח, שלא יהו הגיזרין יוצאין חוץ למערכה. [תורת כהנים ויקרא דבורא דנדבה פ"ו ה"ה]. יכול המתנדב עולה יהא מביא עציה ואישיה עמה בהקומץ רבה [מנחות כ"ב ע"א] הכי קתני לה יכול האומר הרי עלי עולה יביא עצים מתוך ביתו כדרך שמביא נסכים מתוך ביתו ת"ל על העצים אשר על המזבח מה מזבח משל ציבור אף העצים [ואש משל ציבור דברי ר"א בר"ש ר"א בן שמוע אומר] מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט כו' איכא בינייהו חדתי ועתיקי לת"ק דבעי משל ציבור הכא עצים משברי כלים ישנים שפיר דמו ולר"א בן שמוע דוקא מכלים חדשים. ומזבח הוא משל ציבור שמוכח בפ' בתרא דזבחים [קט"ז ע"ב] שגבה דוד מכל שבט ושבט וקנה מקום המזבח. וכן מזבח לא נשתמש בו הדיוט כדתנן במסכת מדות בפרק המזבח [משנה ד'] שהיו מביאין אבנים מקרקע בתולה. שלא יהו הגיזרין יוצאים חוץ למערכה גיזרין שהיו באים בכהן אחד בתמיד של שחר ובשני כהנים בתמיד של בין הערבים. והא ברייתא מייתי בפרק קדשי קדשים [זבחים פ"ב ע"ב] על הא דאמר רב גיזרין שעשה משה ארכן אמה ורחבן אמה ועוביין כמחק גדש סאה אמר ר' ירמיה באמה גרומה, ברי"ש גריס הערוך [ערך גרס] כלומ' באמה גדולה כמו נותן את גרומיו [ב"ב פ"ח ע"ב]. א"ר יוסף לאו היינו דתניא על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהו עצים יוצאים ממזבח כלום אלמא צריכה להיות מצומצמת ולא גדולה.
<h2>דף פה מא</h2>
אי זהו צפון, מקירו של מזבח צפוני ועד כותל העזרה צפוני (ואף) כנגד המזבח דברי רבי יוסי ברבי יהודה, רבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף אף מכנגד בין האולם ולמזבח ועד כותל העזרה צפוני, רבי מוסיף אף מכנגד מקום דריסת רגלי ישראל, ואף מכנגד מקום דריסת רגלי הכהנים, ועד כותל העזרה צפוני, אבל מכנגד בית החלפות ולפנים הכל מודים שהוא פסול. [תורת כהנים ויקרא דבורא דנדבה פ"ז ה"ב]. איזהו צפון מקיר מזבח צפוני כו' לענין שחיטת קדשי קדשים וקבול דמן קאמר הצריכין צפון. ר' אלעזר בר' שמעון אף בין האולם ולמזבח שהוא במערב' של מזבח ור' מוסיף אף אדר' אלעזר בר' שמעון אף מקום דריסת רגלי ישראל שהוא לעבר מקום דריסת רגלי כהנים במזרחו של מזבח שהן עשרים ושתים אמה מן המזבח עד שער העזרה שבמזרח כדתנן בפרק אחרון דמדות [מ"א] מקום דריסת ישראל י"א אמה מקום דריסת הכהנים י"א אמה המזבח שלשי' ושתים כו'. אבל מכנגד בית החלפות ולפנים הכל מודים שהוא פסול תאים שבצפון אולם ובדרומו קורא בית החלפות ששם גונזים הסכינים. ולפני[ם מ]בית החלפות לצד צפון פסול שם לשחיטת קדשי קדשים דהתם לא מיתחמי מזבח ולא קרינא ביה על ירך המזבח אע"פ שבפ' איזהו מקומן [נ"ו ע"א] מכשר שם לשחיטת קדשים קלים (ו)היינו משום דלא כתיב בהו ירך המזבח והא ברייתא מייתי לה בפ' קדשי קדשים [לפנינו כ' ע"א] ובפ' אמר להם הממונה [ל"ו ע"א].
<h2>דף פה מג</h2>
[ויקרא א' י"ג] והקרב ירחץ והכרעים ירחץ, אפילו נתערבו קרבי עולה בקרבי עולה קרבי עולה בקרבי תמורה, יכול אפילו נתערבו בפסולין, תלמוד לומר והקרב, אוציא את שנתערב בפסולין ולא אוציא את שנתערב בקדשי קדשים ובקדשים קלים, תלמוד לומר [פס' ט'] וקרבו. [תורת כהנים ויקרא דבורא דנדבה פ"ו ה"ו]. והקרב ירחץ וכו' בבן צאן כתיב [א' י"ג] ומשום דמייתר דריש נמי ריבוייא. [פירוש הראב"ד מכת"י]. [ו]הקרב ירחץ בפ' ד' דמס' תמיד [ל"א ע"א] תנן הכרס מדיחין אותה בבית מדיחין כל צרכה, לשכה היא ששמה בית מדיחין כדאמרי' במדות [פ"ה מ"ג] ולפי שהיא מלאה טנופת היו צריכים לרחצה היטב במקום הצנוע, הקרבים פעמים מדיחין אותן ג' פעמים, שאין הטינוף יוצא כולו, במעוטה בקטנה של שלחנות, שלחן קטן שבהן חקוק ומשופע לתוכו קצת להשים בו מעים לרחצן, וח' שלחנות היו כדאמרינן התם בגמ' [תמיד ל"א ע"ב] ובמדות תנן לשכת מדיחים שהיו מדיחין שם קרבי קדשים והיינו נמי כרס דקתני בתמיד, א"נ כשקרבנות מרובים היו מדיחין שם כל קרבי קדשים. יכול אפי' נתערבו בפסולין בקרב[ים] של בעלי מומין ורובע ונרבע ושאר פסולי קרבן כמו כן ירחצם ואח"כ ישרפם בבית הדשן. ולא אוציא את שנתערב בקדשי קדשים בקרבי חטאת שאינן קריבין על המזבח ובפ' התערובת [זבחים ע"ז ע"א] איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה דנפקי לבית השריפה וממעט להו מאותם [ויקרא א' י"ב] לענין הקרבה, והכא ממעטן מרחיצה.
[ויקרא ט"ז כ"ד] ורחץ בשרו במים במקום קדוש. בלשכת בית הפרוה. וחמש טבילות היה שם באותו היום. וכולם בקודש בבית הפרווה חוץ מזו הראשונה שהיתה בחול על גבי שער המים. [תורת כהנים אחרי מות פ"ו ה"ח]. בלשכת בית הפרוה. בדרום עזרה היתה כדתנן במדות ומייתי לה בפ"א דיומא [י"ט ע"א] חוץ מן הראשונה שהיה עושה לשחיטת התמיד שהיה עושה בחול על גבי שער המים ובפ"א דיומא קאמר דבצד לשכתו היתה.
